<h1>ספר החינוך מצוה תנ"ד</h1>
<h2>דף כח:</h2>
שנמנענו שלא נוסיף בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, ועל זה נאמר [דברים י"ג] לא תוסף עליו, וכיצד יהיה התוספת, כתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [פ"ב מממרים ה"ט] כגון המורה שבשר עוף בחלב אסור מן התורה, וזה מוסיף על דבר הקבלה, שכך קבלנו בפירוש לא תבשל גדי וגומר, שבשר בהמה וחיה נאסרו לבשל בחלב אבל לא בשר עוף, וכן אם הורה שבשר חיה מותר בחלב עובר משום לא תגרע, לפי שזה גורע הוא שכך קבלנו שבשר בהמה וחיה בכלל האיסור, עד כאן. ורובי המפרשים יאמרו דלא שייך לא תוסיף כלל אלא במצות עשה, והענין הוא לפי מה ששמעתי אני מפי מורי ישמרו אל כגון מי שמניח שני תפילין כשרין בראשו או בידו, וכן העושה חמש טוטפות בתפילין, וכמו כן הנוטל שני לולבין כשרין בידו, וכל כיוצא בזה, וכן היושב בסוכה אחר החג בכוונה לעשות מצות סוכה אף על פי שיודע שעבר זמנה, שאין עוברין משום בל תוסיף אלא כמכוין לעשות המצוה, וכן הנוטל לולב אחר החג ומכוין לעשות בו מצוה עם היותו יודע שעבר החג. וכן הוא בגמרא בראש השנה פרק ראוהו בית דין [כ"ח ע"ב] דמסיק התם, אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה, כלומר שמצוות צריכות כוונה, לעבור בזמנו לא בעי כוונה, שלא בזמנו בעי כוונה, אבל הנוטל לולב בחג אפילו מאה פעמים ביום על דעת לצאת בכל פעם ופעם אין כאן בל תוסיף, וכן התוקע בשופר ביום ראש השנה ואפילו כמה פעמים וכן כל כיוצא בזה, ואין צריך לומר שהנוטל לולב פסול וכן אם אגד עמו מין פסול אליבא דהלכתא דקיימא לן אין צריך אגד שאין כאן משום בל תוסיף, זהו כלל הדברים בענין איסור זה שהעלו מורי ישמרו אל מדברי הגמרא אחר יגיעה רבה, ועתה בני אם תזכה ותאכל יגיע כפיך גם אתה אשריך וטוב לך. משרשי המצוה כי האדון המצוה אותנו על התורה ברוך הוא בתכלית השלמות, וכל מעשיו וכל ציוויו הם שלמים וטובים, והתוספת בהם חסרון וכל שכן הגירעון, זהו דבר ברור הוא. דיני המצוה במסכת סנהדרין [פ"ח ע"ב] וכמו כן במסכת ראש השנה פרק ראוהו בית דין [כ"ח ע"ב] וגם בעירובין דברו בענין פרק המוצא תפילין [צ"ו ע"א]. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה והוסיף במצוות כגון שעושה חמש טוטפות בתפילין או מניח שני תפילין כשרין עשויין כתיקנן בראשו, וכן הנוטל שני לולבין בידו וכל כיוצא בזה, וכן היושב בסוכה אחר החג או הנוטל לולב בכוונה לעשות המצוה ואף על פי שיודע שעבר זמנה עבר על לאו זה וחייב מלקות ובעדים והתראה, כמו שידוע בכל מקום.
